לפי דיווחי תקשורת זרים, הממשלה הווייטנאמית אמרה לאחרונה כי יעד הקיבולת המותקנת לפוטוולטהיק שתוכנן להתקנה בין השנים 2031–2045 הוא גבוה מדי ולכן יש להפחית אותו בהתאם, כדי לפנות יותר מקום שוק לייצור חשמל מכוח רוח.
במודעה שהופצה על ידי משרד הממשלה הווייטנאמית לפני מספר ימים, אמרה סגנית ראש ממשלת וייטנאם לי וןצ'ינג כי הקיבולת המותקנת של מערכת הפוטוולטהיק שנקבעה בתוכנית המאסטר VIII לפיתוח חשמל לשנים 2021–2030 גבוהה מדי.
משרד התעשייה והמסחר של וייטנאם הודיע ב-21 בפברואר כי בין עכשיו לשנת 2030, וייטנאם מתכננת לפרוס 146GW של קיבולת מותקנת של מערכות פוטוולטיות, ירידה של 9GW בהשוואה לתוכנית שהוכרזה בנובמבר השנה שעברה. עד שנת 2045, הקיבולת המותקנת המתוכננת של מערכת פוטוולטית תגיע ל-352GW. משרד התעשייה והמסחר של וייטנאם אמר כי בין השנים 2031–2045, ייצור חשמל ממערכות פוטוולטיות יעמוד על 25% מייצור החשמל הכולל בווייטנאם.
הסגן ראש הממשלה לי ונצ'ינג העריך כי וייטנאם צריכה להפחית את שיעור הקיבולת המותקנת של המערכות הפוטוולטיות ולהגדיל את שיעור אנרגיית הרוח האופיינית לחופים.
לפי נתוני חברת החשמל של וייטנאם (EVN), נכון לשנת 2021, וייטנאם היא אחת מבין עשר המדינות עם פריסת הפוטוולטייקה הגבוהה ביותר בעולם, עם סך קיבולת מותקנת של 16,504MW, מה שמהווה 2.3% מהעולם.
משרד התעשייה והמסחר של וייטנאם הגיש את הטיוטה הראשונה של "תוכנית המאסטר לפיתוח חשמל VIII" לממשלה במרץ השנה שעברה. מאז, התוכנית עברה ארבעה עיקולים.
בנוסף, משרד התעשייה והמסחר של וייטנאם ביקש לדחות את יישום התוכנית לרבעון השני של השנה הנוכחית.
וייטנאם מותאמת אסטרטגיה אנרגטית: מקטינה יעד סולארי, מרחיבה כוח רוח ימי
האנוי, 5 בנובמבר 2025 – וייטנאם ערכה מחדש את מסלול האנרגיה המתחדשת שלה, מקטינה את יעד התקנת הפוטוולטאי (PV) תוך השפעת פיתוח כוח רוח ימי. המעבר, שהוכרז על ידי משרד התעשייה והמסחר, משקף התאמה אסטרטגית כדי להתמודד עם אילוצי רשת, מחסור בקרקע, וקשיים כלכליים בסקטור הסולארי. ההחלטה מסמנת נקודת מפנה בהמרת האנרגיה של וייטנאם, כאשר המדינה מבקשת לאזן בין דרישות פנים לארץ לבין התחייבויות אקלימיות בינacionales.
יעד סולארי מעודכן: נסיגה אסטרטגית
בהתאם לתכנית המעודכנת, יעד הקיבולת הסולרית של וייטנאם לשנת 2025 יוקטן מ-20 ג'יגוואט (GW) ל-15 GW, כאשר התקנות סולריות על הגגות ייצגו 40% מהסה"כ. התיקון נובע משנים של צמיחה מהירה שהעמיסה על הרשת הארצית, מה שהוביל לקיצוצים בהספק ולחוסרים כספיים לפיתוחים.
השינוי הפוליטי מתבסס על אתגרים מעשיים. שגשוג התעשייתי של וייטנאם, במיוחד בפרובינציות כמו בק נינה, גרם לצמיחה שנתית בביקוש החשמל שמעלira 13%, אך הזמינות של קרקעות להתקנת חוות סולריות גדולות הפכה לדלה. בנוסף, החלטת הממשלה משנת 2025 לצמצם את תעריפי ההחזרה לפרויקטים סולריים ב-34% - מ-7.09–9.35 סנט לקילוואט שעה ל-4.69–6.48 סנט - דיכאה השקעות נוספות. הצעד עורר מחאות מצד משקיעים זרים, כולל פוג'י אלקטריק מיפן וב.גרים מתאילנד, שהגדירו את צמצום התעריפים כ"חד-צדדי ומזיק".
גם הדינמיקה בשוק המקומי שיחקה תפקיד. תעשיית השמש של וייטנאם, שפעם הייתה תלויה ביבוא סיני, עומדת כעת בפני ייצוא עצום בשל מחסומים סחריים. בשנת 2025, משלוחי פו-טקסי סינים לווייטנאם ירדו ב-48%, בעוד יצרנים מקומיים נאבקו להתחרות בגאונים גלובליים כמו ג'ינקו סולאר ולונג'י.
רוח חוף: הגבול החדש
לעומת זאת, אנרגיה רוחית בחוף הפכה להיות בעדיפות של וייטנאם. הממשלה שואפת להתקין 1.3 GW של קיבולת חוף עד 2025 ו - 6 GW עד 2030, עם דגש על אזורים חופים כמו Bac Lieu ו Ca Mau. ההתרחבות מונעת על ידי משאבי רוח בשפע ופחות סכסוכים לשימוש באדמה.
היוזמות העיקריות כוללות:
אישור פשטני: משרד המשאבים הטבעיים והסביבה קיצר את לוח הזמנים לאישור פרויקטים רוחיים בחוף מ-18 חודשים ל-12 חודשים.
שותפויות ציבור-פרטי: וייטנאם מתכננת לפתוח תחרות על כושר של 3 ג'יגה-וואט של יכולת ייצור מור חוף ב-2026, וחברות בינלאומיות כמו אורתד מהدنمارك ומינגיאנג אנרג'י מסין הביעו עניין.
שדרוג רשת: חברת החשמל הממשלתית של וייטנאם (EVN) משקיעה 2 מיליארד דולר לבניית קווי העברה ממרכזי ייזום ימיים למרכזי תעשייה.
דחיפה מדינית והשלכות כלכליות
ההעברה האנרגטית עונה על היעד הרחב יותר של וייטנאם להפחית את התלות בפחם. פחם מהווה כיום 45% מייצור החשמל, אך הממשלה שואפת לצמצם זאת ל-30% עד 2030. אנרגיית רוח ימית, עם מקדם תפוקה גבוה יותר (40–50% בהשוואה ל-15–20% של סולארית), מציעה אלטרנטיבה אמינה יותר.
עם זאת, נותרו אתגרים. פרויקטים של רוח ימית דורשים השקעות ראשוניות של 3–4 מיליון דולר למגה-וואט, בהשוואה ל-1.2 מיליון לדולר לסולארי. לשם דחיפה למשיכת הון, וייטנאם הציגה حوויות מס, כולל פטור ממס חברות למשך 10 שנים לפיתוחי רוח.
השינויים במדיניות גם נושאים חשיבות גיאופוליטית. הפיוור של וייטנאם מהסולארי לרוח יכול לעצב מחדש את שותפויות הסחר באנרגיה שלה. בעוד שחברות סיניות שולטות בשרשרת אספקת סולארי, חברות אירופיות כמו סימנס גמסה וווסטאס מובילות בהעברת טכנולוגיות רוח ימית. מגוון זה עשוי להפחית את התלות של וייטנאם בשוק אחד.
הקשר הגלובלי והמבט לעתיד
אסטרטגיית וייטנאם משקפת מגמות רחבות יותר בדרום מזרח אסיה. מדינות כמו אינדונזיה ותאילנד מעניקות עדיפות גם לרוח החוף, בטענה על יציבות הרשתות והגבלות הקרקעיות. עבור וייטנאם, המעבר דחוף: הביקוש שלה לחשמל צפוי להגיע ל-727 מיליארד קילווט-שעה עד 2025, כאשר המגזרים התעשייתיים צורכים 70% מכלל.
במבט קדימה, ההצלחה של רוח ימית תלויה בפיתוח תשתיות ובאמון של המשקיעים. אם וייטנאם תשיג את יעדה של 6 GW עד 2030, היא יכולה להפוך למובילה אזורית באנרגיה מתחדשת, ולהציב את עצמה כמרכז לייצוא טכנולוגיה ירוקה.
כרגע, תחומי האנרגיה מתמקדים ביצוע. כפי שנגואן ואן דונג, סגן מנהל EVN, אמר: "אנרגיה מטורבינות שמיים היא לא רק אפשרות – היא הכרח לעתיד הקיימות של וייטנאם."
EN
